אתמול התקיימו בחירות מיוחדות לראשות עיריית גבעתיים. הבחירות התקיימו בגלל שראש העיר הקודם, אפי שטנצלר, מצא לעצמו תפקיד אטרקטיבי יותר - יו"ר קק"ל. הבחירות אתמול היו הסיבוב השני, לאחר שבסיבוב הראשון לא הושגה הכרעה.

וכך זכו תושבי העיר השלווה הזאת שוב למתקפה מטורפת של טלפונים ממטות הבחירות. הטלפונים האלה התחלקו לשני סוגים: הסוג המוקלט והסוג האנושי: בסוג המוקלט יושבת מכונה ומתקשרת אחד-אחד לכל תושב כדי להשמיע לו הקלטה של טקסט תעמולה, לפעמים בקולו של המועמד. בסוג האנושי יושבים נציגי טלמרקטינג ומתקשרים לכל תושב כדי להזכיר לו שמתקיימות בחירות ושהוא צריך להצביע למועמד שאותו הם מייצגים.
ויש כמובן את הסקרים הטלפוניים.
ואם אתה בר-מזל ויש לך יותר מקו טלפון אחד בבית, אתה זוכה למנה כפולה של טלפונים.

התוצאה בפועל היא בממוצע טלפון אחד בכל חצי שעה - או במילה אחת: הטרדה.

הטלפון הוא מדיום אישי. הוא נועד לשיחה בעלת אופי פרטי ואישי בין שניים שלשניהם יש אינטרס ורצון לשוחח (במקרים מסויימים קצת יותר משניים) אבל המרחק מפריד ביניהם. שיחת טלמרקטינג סותרת את האופי הבסיסי הזה. האפקט החיובי של שיחות טלמרקטינג הולך ופוחת עם התפשטות התופעה, ובדומה לדואר-זבל - מי שכורת את הענף הם אותם אנשים שיושבים עליו, כי הם רבים מדי.
אמיר גנס, אחד הספאמרים הבולטים בארץ ניסח זאת בעצמו: "תעשיית הספאם הפכה בעת האחרונה ליותר ויותר אנוכית, פוגעת ומזיקה. הגורמים לתופעה הם הספאמרים עצמם".

גם בשיווק יש מושג של "יותר מדי" ושל "Overdoing". שני דברים המאיסו את מערכת הבחירות הזאת והביאו לשיעור השתתפות נמוך של כ-30%:

1. ההטרדות הטלפוניות הביאו לדעתי לאפקט הפוך מהרצוי - הם הפכו את המועמד האישי והאנושי לשקול למוצר מסחרי, אך הבחירות הן עדיין אישיות. הטלמרקטינג במערכת בחירות הוא כלי לא יעיל בשתי רמות: (א) הוא מטריד ומעורר התנגדות, כלומר מביא אנשים לתגובה מתכנסת ומסתגרת, ולכן משאיר אותם בבית. (ב) הוא מרחיק את המהות הכי חשובה של המועמד (המוצר במקרה זה) - האנושיות שלו. שיחות טלפון מה"מטה" לא מסייעות להכרת המועמד, ועבור מרבית התושבים הוא נשאר כתמונת פנים (לא מאוד מחמיאה) על שלטי רחוב.

2. הפרסום בתיבות הדואר כלל הכפשות ותקיפה של המתחרים. הקלישאה אומרת שכשאין לך משהו טוב להגיד על עצמך, אתה אומר משהו רע על מישהו אחר. האפקט הפסיכולוגי, בניגוד למה שמקובל לחשוב, הוא לא העדפת המשמיץ ותפיסתו כטוב יותר, אלא קישור תת-מודע שלו עם השלילי. מעבר לזה, כמובן שאף מועמד לא "נשאר חייב", והשמצה נענית בהשמצה, כך שכולם נתפסים באופן שלילי. או שאתה מאמין לכולם ומסיק שכולם מושחתים ואין הצדקה להצביע עבור אף אחד מהם, או שאתה לא מאמין לאף אחד, ומסיק שכולם שקרנים ואין הצדקה להצביע עבור אף אחד מהם.

לא הכרנו במערכת הבחירות הזו אף מועמד. לא ראינו שום פעילות שיווקית או הסברתית שמטרתה להבין מה מציע כל מועמד, ולא ראינו שום נסיון לחדש בתחום התקשורת השיווקית. במקום זה ראינו מנגנונים מיושנים וצרי ראייה ששוב הוכחו כלא יעילים.