מדי פעם צץ איזה נבחר ציבור מהסוג של "אני לא מבין הרבה באינטרנט הזה, אבל שמעתי שזה פופולרי, אז אני אעלה איזה רעיון שקשור לזה". הפעם זה ח"כ ישראל חסון שמציע לחייב הזדהות מלאה בתגבובים (טוקבקים).

ואז צצים מגישי תוכניות אקטואליה מהסוג של "אני לא מבין הרבה באינטרנט הזה, אבל שמעתי שיש עכשיו הרבה רעש בגלל שלאיזה חבר-כנסת יש רעיון שקשור בזה", ומנהלים דיון שעומקו הוא... ובכן, כעומק התיאור הנ"ל. לא שהדיון בתופעת התגבובים לא חשוב, אבל השטחיות מביאה אותו לרמת סיבובי סרק שהיתה מפוצצת גם מנוע של מכונית ספורט. האנונימיות אינה הבעיה של התגבובים, אלא הרדידות שלהם, וההזדהות לא תפתור את זה (מעבר לעובדה הפשוטה שהמונח "הזדהות" באינטרנט הוא בעייתי מלכתחילה).

באתרי חדשות זרים אין תגבובים. זה פתרון קצה אחד, אבל באופן כללי אפשר לומר שחוויית המשתמש היא זאת שקובעת את הקשר בין הצורה והתוכן.

לפני כמעט 4 שנים כתבתי במגזין "קונספציה" על הדרך שבה התגבובים מושפעים מממשק המשתמש שלהם. אני שמח לראות שהרעיון מתגלגל הלאה גם אצל עוד כותבים בעלי חשיבות. אני מקווה שנוכל גם לראות תוצאות בפורטלים המובילים, למרות שלפעמים איכות מנוגדת לכמות, וכמות עולה בקנה אחד עם האינטרסים המסחריים.