אתמול התקיימו בחירות מיוחדות לראשות עיריית גבעתיים. הבחירות התקיימו בגלל שראש העיר הקודם, אפי שטנצלר, מצא לעצמו תפקיד אטרקטיבי יותר - יו"ר קק"ל. הבחירות אתמול היו הסיבוב השני, לאחר שבסיבוב הראשון לא הושגה הכרעה.

וכך זכו תושבי העיר השלווה הזאת שוב למתקפה מטורפת של טלפונים ממטות הבחירות. הטלפונים האלה התחלקו לשני סוגים: הסוג המוקלט והסוג האנושי: בסוג המוקלט יושבת מכונה ומתקשרת אחד-אחד לכל תושב כדי להשמיע לו הקלטה של טקסט תעמולה, לפעמים בקולו של המועמד. בסוג האנושי יושבים נציגי טלמרקטינג ומתקשרים לכל תושב כדי להזכיר לו שמתקיימות בחירות ושהוא צריך להצביע למועמד שאותו הם מייצגים.
ויש כמובן את הסקרים הטלפוניים.
ואם אתה בר-מזל ויש לך יותר מקו טלפון אחד בבית, אתה זוכה למנה כפולה של טלפונים.

התוצאה בפועל היא בממוצע טלפון אחד בכל חצי שעה - או במילה אחת: הטרדה.

הטלפון הוא מדיום אישי. הוא נועד לשיחה בעלת אופי פרטי ואישי בין שניים שלשניהם יש אינטרס ורצון לשוחח (במקרים מסויימים קצת יותר משניים) אבל המרחק מפריד ביניהם. שיחת טלמרקטינג סותרת את האופי הבסיסי הזה. האפקט החיובי של שיחות טלמרקטינג הולך ופוחת עם התפשטות התופעה, ובדומה לדואר-זבל - מי שכורת את הענף הם אותם אנשים שיושבים עליו, כי הם רבים מדי.
אמיר גנס, אחד הספאמרים הבולטים בארץ ניסח זאת בעצמו: "תעשיית הספאם הפכה בעת האחרונה ליותר ויותר אנוכית, פוגעת ומזיקה. הגורמים לתופעה הם הספאמרים עצמם".

גם בשיווק יש מושג של "יותר מדי" ושל "Overdoing". שני דברים המאיסו את מערכת הבחירות הזאת והביאו לשיעור השתתפות נמוך של כ-30%:

1. ההטרדות הטלפוניות הביאו לדעתי לאפקט הפוך מהרצוי - הם הפכו את המועמד האישי והאנושי לשקול למוצר מסחרי, אך הבחירות הן עדיין אישיות. הטלמרקטינג במערכת בחירות הוא כלי לא יעיל בשתי רמות: (א) הוא מטריד ומעורר התנגדות, כלומר מביא אנשים לתגובה מתכנסת ומסתגרת, ולכן משאיר אותם בבית. (ב) הוא מרחיק את המהות הכי חשובה של המועמד (המוצר במקרה זה) - האנושיות שלו. שיחות טלפון מה"מטה" לא מסייעות להכרת המועמד, ועבור מרבית התושבים הוא נשאר כתמונת פנים (לא מאוד מחמיאה) על שלטי רחוב.

2. הפרסום בתיבות הדואר כלל הכפשות ותקיפה של המתחרים. הקלישאה אומרת שכשאין לך משהו טוב להגיד על עצמך, אתה אומר משהו רע על מישהו אחר. האפקט הפסיכולוגי, בניגוד למה שמקובל לחשוב, הוא לא העדפת המשמיץ ותפיסתו כטוב יותר, אלא קישור תת-מודע שלו עם השלילי. מעבר לזה, כמובן שאף מועמד לא "נשאר חייב", והשמצה נענית בהשמצה, כך שכולם נתפסים באופן שלילי. או שאתה מאמין לכולם ומסיק שכולם מושחתים ואין הצדקה להצביע עבור אף אחד מהם, או שאתה לא מאמין לאף אחד, ומסיק שכולם שקרנים ואין הצדקה להצביע עבור אף אחד מהם.

לא הכרנו במערכת הבחירות הזו אף מועמד. לא ראינו שום פעילות שיווקית או הסברתית שמטרתה להבין מה מציע כל מועמד, ולא ראינו שום נסיון לחדש בתחום התקשורת השיווקית. במקום זה ראינו מנגנונים מיושנים וצרי ראייה ששוב הוכחו כלא יעילים.



הטכנולוגיה היא במהותה הרחבת האפשרות, הגדלת החופש וגיוון הבחירה. אם נצמצם את הטכנולוגיה רק לשימוש בפסגות שלה, נאבד את המהות הזאת, וניפול שוב לצרות ראייה, שטחיות ודקדנטיות.

"טכנולוגיית חופש הבחירה" - מאמר חדש במוסף.


מדי פעם צץ איזה נבחר ציבור מהסוג של "אני לא מבין הרבה באינטרנט הזה, אבל שמעתי שזה פופולרי, אז אני אעלה איזה רעיון שקשור לזה". הפעם זה ח"כ ישראל חסון שמציע לחייב הזדהות מלאה בתגבובים (טוקבקים).

ואז צצים מגישי תוכניות אקטואליה מהסוג של "אני לא מבין הרבה באינטרנט הזה, אבל שמעתי שיש עכשיו הרבה רעש בגלל שלאיזה חבר-כנסת יש רעיון שקשור בזה", ומנהלים דיון שעומקו הוא... ובכן, כעומק התיאור הנ"ל. לא שהדיון בתופעת התגבובים לא חשוב, אבל השטחיות מביאה אותו לרמת סיבובי סרק שהיתה מפוצצת גם מנוע של מכונית ספורט. האנונימיות אינה הבעיה של התגבובים, אלא הרדידות שלהם, וההזדהות לא תפתור את זה (מעבר לעובדה הפשוטה שהמונח "הזדהות" באינטרנט הוא בעייתי מלכתחילה).

באתרי חדשות זרים אין תגבובים. זה פתרון קצה אחד, אבל באופן כללי אפשר לומר שחוויית המשתמש היא זאת שקובעת את הקשר בין הצורה והתוכן.

לפני כמעט 4 שנים כתבתי במגזין "קונספציה" על הדרך שבה התגבובים מושפעים מממשק המשתמש שלהם. אני שמח לראות שהרעיון מתגלגל הלאה גם אצל עוד כותבים בעלי חשיבות. אני מקווה שנוכל גם לראות תוצאות בפורטלים המובילים, למרות שלפעמים איכות מנוגדת לכמות, וכמות עולה בקנה אחד עם האינטרסים המסחריים.


הסערה בעקבות החוק האמריקאי שנועד למנוע הימורים באינטרנט מזכירה לנו שהאינטרנט הוא לא סתם יישות אמורפית שמרחפת מעל חיינו כמו ענן בדיאגרמה, אלא קשורה קשר הדוק למסחר ולכלכלה הגלובלית.

אנקדוטה מעניינת בנושא, או תיאוריית קונספירציה אם תרצו, הביא ה"אקונומיסט" בגליון אוקטובר:

חברות הימורים בריטיות הופכות, באופן אירוני, לפגיעות דווקא מצד השתלטות של חברות אמריקאיות. מחירי המניות של החברות הבריטיות צנחו בעקבות הצעת החוק האמריקאית, ואנשי המקצוע שם הופכים ליעד מבוקש של חברות סחר מקוון אמריקאיות בגלל הידע והנסיון שלהם. בעתיד עלול להתהוות לובי מסחרי חזק במטרה לגרום לממשל בארה"ב לאשר הימורים ברשת, וכך, למעשה, החוק הזה יביא בסופו של דבר לחיזוק החברות האמריקאיות שעוסקות בתחום.


אומרים שלא משנה מה כותרת התפקיד שנותנים לך, ומה שחשוב זה ליצוק תוכן לתפקיד ולהגדיר את משמעותו בעצמך. כשאני קורא שהשר ליברמן אומר "אנחנו נבחן את השינויים החדשים בעמדת ארה"ב", אני מתחיל להבין את משמעות התפקיד "השר לאיומים אסטרטגיים".

סלקום מזמינים אתכם לרכוש אוזניה שתשאיר אתכם מחוברים לסלולרי, אבל תנתק אתכם מהחיים.

מדוע חברת החשמל מתעקשת להקים עוד תחנות כח פחמיות למרות שהן מסוכנות לבריאות?

כך תחנכו את התינוקות שלכם: רמדיה מלמדים בנות לוותר, כדי שלבנים יהיה הטוב ביותר.

אלכוהול יכול להרוג אתכם!

גם קבוצת הביטוח הראל מלמדת אותנו שיעור בבחירה חופשית.

בקשר לאושר

[קישור ישיר]


יש כאלה שחושבים שהקשר בין בני-אדם הוא יותר זמין ומיידי בעידן המודרני. אחרים אומרים שדווקא בגלל שאנחנו מסתמכים על טלפונים שצמודים אלינו כל הזמן, אנחנו בעצם מוותרים על המגע האישי והופכים להיות יותר מנותקים ופחות זמינים.

בעיירה נורפולק שבנברסקה, ארה"ב, יש צומת רחובות, בו אתה מוצא את עצמך מול שלושה תמרורי "אין כניסה", וגם הרחוב ממנו באת הוא חד סיטרי. משהו השתבש במוחם של מהנדסי העיירה, ואתה זה שתקוע בגלל זה. הדרך היחידה לצאת משם היא לנסוע נגד הכיוון. בעיירה כל כך קטנה, עם מהנדסים כאלה טיפשים, זה ממש לא נורא לעבור על החוק, אבל בכל זאת יש כאלה שתקועים בצומת הזה עד היום רק בגלל שהם אנשים יותר מדי ישרים.